פרויקטי מחקר

פרויקט | 01

פרויקט ההיסטוריה הגאה החיפאית

פרויקט ההיסטוריה הגאה החיפאית הוא פרויקט מחקר ותיעוד של תולדות הקהילה הגאה בחיפה. הוא נוסד בשלהי 2015, מתוך הבנה כי יש מחסור חמור בתיעוד ובמחקר של ההיסטוריה של קהילת הלהט"ב מחוץ לתל-אביב ולירושלים ומתוך רצון לאפשר לקהילה הגאה המקומית לספר את סיפורה בקולה שלה. שותפים לי בהקמתו ובהפעלתו בשנים האחרונות עדי סדקה ויואב זריצקי.

במסגרת הפרויקט, ערכנו, ואנו ממשיכים וממשיכות לערוך, ראיונות מתועדים בווידאו עם ותיקי וּוָתיקות הקהילה הגאה בחיפה. הראיונות מהווים את המסד לארכיון שהקמנו, המכיל גם קטעי עיתונות, מסמכים מקוריים שאספנו, תצלומים, עבודות אמנות, הזמנות לארועים ועוד.

החומרים שנאספו מספרים סיפורים על אהבה וגאווה, על חיים במחתרת, על רצח וחיכוכים עם המשטרה, על התעוררות פוליטית ומאבקים, על כשלונות והצלחות. הם מתארים את הפסיפס החיפאי הכולל את שלל הזהויות המיניות והמגדריות, יהודים.ות ופלסטינים.ות, ממגוון דתות ורקעים חברתיים-כלכליים.

נוסף על עבודת התיעוד והשימור, צוות הפרויקט מתחזק עמוד פייסבוק, ערוץ יוטיוב ועמוד אינסטגרם, המנגישים את הידע לציבור; עורך סיורים היסטוריים בעיר; יוצר ומפיץ ידע אקדמי; מקיים הרצאות וארועים; ומפיק מדי פברואר את פסטיבל חיפה להיסטוריה קווירית.

הפרויקט דוגל בתפישת ההיסטוריה הציבורית ומזמין את הציבור, ובמיוחד את הקהילה הגאה החיפאית, להשתתף באופן פעיל בכתיבת ההיסטוריה: להתראיין, להשתמש בחומרי הארכיון, להתנדב בפרויקט, לכתוב וכיו"ב.

פרויקט | 02

"לא רציתי לחיות חיים כפולים":
הומוסקסואליות בקיבוץ ובעולם המחול

גיורא מנור (1926-2005) נולד בשם אלכס קרפלס למשפחה יהודית אמידה בפראג. עם עליית הנאצים לשלטון הוא הוברח על ידי דודו לקיבוץ משמר העמק. במהלך שנותיו במוסד החינוכי "שומריה", ראש וראשון למוסדות החינוכיים החדשניים של תנועת הקיבוץ הארצי-השומר הצעיר בארץ, התגלה כשרונו של מנור בבימוי הצגות תאטרון. לימים, הוא גדל להיות במאי תאטרון, איש רדיו, מייסד להקת הנח"ל, איש טלוויזיה ויותר מכל מבקר המחול הישראלי הבולט של דורו, שכתב בקביעות ב"על המשמר", ייסד כתבי עת שעסקו במחול וכתב מונוגרפיות על אושיות המחול הישראלי.

בהיותו חניך בשומריה, גילה מנור יום אחד מדף של ספרי סקסולוגיה גרמניים. הספרים הובאו לשם, ככל הנראה, על ידי מייסד המוסד, שמואל "מילֶק" גולן, שהצטרף לקיבוץ לאחר לימודי פסיכואנליזה בברלין והפך לבכיר העוסקים בחינוך מיני בארץ. בספרים האלה מצא מנור, לראשונה בחייו, הגדרות למשיכה שחש לגברים.

יחסי מין בין גברים הותרו בחוק רק בשנת 1988. התארגנות פוליטית של הומואים ולסביות התחילה מעט לפני כן, עם הקמת האגודה לשמירת זכויות הפרט (היום: האגודה לזכויות הלהט"ב) בשנת 1975. סיפורו של גיורא מנור מספק הצצה אל חייהם של גברים הומוסקסואלים בעשורים שקדמו לכך. כיצד הבינו את עצמם אותם גברים במציאות שבה הומוסקסואליות טרם היתה זהות פוליטית וספק אם היתה זהות בכלל? איך התייחס לכך הקיבוץ? כיצד מיישבים בין הרצון להיות חלק מהקולקטיב הקיבוצי ובין חריגוּת כזו? את התשובות לכל השאלות האלה אני מחפש בכתיבתו של מנור, בארכיון הקיבוץ ובראיונות שערכתי עם ותיקי הקיבוץ.

במקביל, סדרת ראיונות עם דמויות מעולם המחול מספרת את סיפורה של ספירה חברתית שהכילה דמויות רבות של הומואים ולסביות. כיצד ספירה כזאת התהוותה? מה היתה המשמעות שבהשתייכות לעולם המחול בעיצוב המיניות? ואלו אינטאראקציות היו בין ספירה זאת ובין שאר תחומי החיים של הומואים ולסביות?

המחקר מתבצע במסגרת התזה ללימודי המאסטר שלי בחוג ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה, בהנחיית פרופ' יובל יונאי ופרופ' גור אלרואי, וכן במסגרת קבוצת מחקר ישראלית-גרמנית לחקר השפעת הייקים על השיח הלהט"בי בפלשתינה ובמדינת ישראל הצעירה, בתמיכת הGIF ובהובלת פרופ' משה סלוחובסקי.

Follow me

  • academia-logo-redesign-2015-A
  • Facebook Clean

© by Dotan Brom